wilding – artemis

מתפראות

לעשות לי בית בתוך הבוץ והרוח, ליצור מתוכו אותי.

לחלום בין דרדרים וקחוונים עד שהגשם יזרום בעורקיי

ולבי יפעם עם האדמה.

מוזמנות לפעימה קבועה, אחת לשלושה שבועות לאורך השנה,

למפגש יצירתי עם הפראי שבחוץ ובפנים.

ברוכות הבאות למתפראות

מסע בו נצלול לעומק הטבע הפראי סביבנו ובנו.

כל מפגש נצא לטבע, לנקודות שונות, לפי העונות ולחישות הלב.

נעבור בין עצות עתיקות למים חיים,

בין מערות לכרי דשא פורחים.

דרך תרגילים ומשחקים, עיניים עצומות ורגליים יחפות,

בין הקשבה לצמחים וליצירה הפראית –

נפגוש את עצמנו ואת הקיים.

עם המסע הטבע יהפוך לנו לבית.

נקודות עוצמה בהן נבקר יפעמו בתוכנו

וחוכמת החיים הפראית מקדם שלעיתים נשכחה, תחזור לפעום בפנים.

במסע נלקט, נרקח רפואות, נגלף, נקלע ונפסל, נתפלש ונלמד ליצור מהזמין סביבנו:

מהחיים, מהבוץ והקומפוסט, מהעלים הנושרים.

נהפוך את הצמחים לבני ברית ואחים ואחיות לדרך

ובעיקר נסכים למצוא בית ומשען בתוך הפרא הקיים.

כל השנה בפעימה קבועה-

שבט אחיות שמסכימות בכל פעם למות ולהיוולד מחדש בתוך עדוּת של עיניים טובות.

מסע בין עונות

לכל עונה יש את הפרא שלה, את הקצב שלה ואת הקסם שנגלה רק למי שמוכנה לעצור ולהקשיב.

חורף

יער. גשם יורד. גלימת הסיפורים נפרשת מסביב למדורה.

אנחנו יוצאות לשתות את הגשם.

רגליים יחפות פוגשות אדמה שנאספת לסל היצירה, לבניית חלומות.

הצמחים לוחשים סביב.

אנו ניגשות ללמוד מהאורן על אבל וחגיגה והשרפים שליקטנו נטמנים בשמן.

הדבורים קוראות לנו להיזכר.

אורות, נרות, שעוות… תפילה למתים ולחיים.

אנו חוזרות.

כוס שוקו מול אש טובה. נושמות.

יש לנו מקום.

אביב

פריחה סביב. פרחים פרחים מתחת לכפות רגליים.

סגול הדרדרים מזכיר לי את השמיים.

אני נמשחת בשמן פרחים, שמן האהבה. נמשכת להיות, להסכים, לי.

עופרים סביב, פרחונים של ירגזי ממלאים בציוצם את האוויר. כר הדשא הוא הבמה ואני מסכימה להוליד את התשוקות המתדפקות לי על החזה. להיות מחדש.

קליפות ישנות מתערבבות עם פרחים הנכתשים, נתפרים יחד ליצור חדש, תחפושת, חיה, פרא.

משקאות מותססים, ירוקים, פרחוניים, מלווים את פסקול האביב.

קיץ

בובות של תירס

הזרעים נשזרים למחרוזות תפילה

מים, מים סביב, עוטפים את גופינו.

הרגליים במים והידיים שוזרות תפילות הודיה ומוות.

הזרעים נאספים לשנה הבאה.

אנחנו מטפסות על עץ התות, מתמלאות עסיס מתוק, סמיך.

חוזרות להיות ילדות לרגע ולרגע נשים חושניות.

צמחי המים מגלים לנו שבמוות הקרב תמיד ישארו מקומות של חיים לבוא לצידם.

אנו רוקחות לנו צידה לדרך מכל מה שאספנו.

מתמלאות באנרגיה של צהוב ואדום עמוק.

אנחנו מוכנות.

"הידיעה שאת אוהבת את האדמה משנה אותך. היא מעוררת בך רצון להגן עליה, לשמור עליה ולחגוג את יופייה. אבל כשאת מרגישה שגם האדמה אוהבת אותך בחזרה, מערכת היחסים כבר אינה חד־צדדית – היא הופכת לברית קדושה." רובין וול קימרר

עוד כמה מילים מהלב שלנו

לשים צמח על פצע מדמם, לתמוך בבטן שקצת התקלקלה, ללקט זרעים, למרוח פרחים על הגוף והשיער.

הנשים ידעו. הן ליקטו. בישלו, מעכו ומיצו.
הנשים החכמות שהן אנחנו, הסבתות שלנו וכל השושלות שלפניהן היו חלק ממסורת האישה החכמה
מסורת היודעת לברך את הנולד, להטבילו בוורדים לאהבה ומזל, לשמן את הפתחים עם פיגם שלא יכנסו מזיקים, לבשל סרפד ליולדת וממתקי שקדים וקצח להגברת החלב.

נשים וצמחים לעולם לא נפרדו-

כל אישה נושאת בליבה קשר וידע של חיבור והקשבה למתנות האדמה.

אנחנו יוצרות את הקשר מחדש, מקשיבות, שמות ידיים ולב.

מסכימות לרפא אותנו דרכה.

קרן

קראי עוד

זמן פרא בטבע. זה הכי פשוט שיש, הא? אבל ההכי פשוט הזה מסדר לי משהו במוח ופתאום יש בי נחת.
פתאום אני שייכת לעולם הזה, מורכבת מאותם החומרים הבסיסיים, הכי קרובה, הכי קרובה פנימה והחוצה,
מרגישה בבית בעולם ובגוף.

מסע היצירה שלי הוא המסע אל הפרא שאני.

היצור הקדמון הזה לא שכח שהוא חלק משבט. תומך ונתמך. מופרה ומפרה. שבט אנושי, וגם שבט היצורים החיים.
שיש לו קשר עז לעצים,למים ולאדמה- וכשאני נותנת לפרא הזה מקום בתוכי, צורך מאד עמוק נענה...
כשאני חשה מים חיים, זורמים, או את מגעו השלו, נטול הדעות של עץ,
כשאני מריחה אדמת יער דשנה וחשה אותה ברגלים יחפות…

פתאום יש שקט.

מספיק בשביל להתחיל לשמוע ציפורים. לשים לב לעקבות חיות בסבך,
ואז להבחין שזה בכל מקום- החיים הלא אנושיים סביבי.
ופתאום לשמוע עמוק יותר, להיות החיים האלה עצמם, בתנועה, בחיבור, בהבנה...
ואז פתאום אני היצור הקדמון הזה, שיודע שאין זבל, אין רחוק ובחוץ ומופרד.

הקליפות של הצמחים והיצורים החיים מזינות את האדמה, ואם יש טיפת שובבות וזיק של דימיון
הן יכולות להפוך גם לתלבושת של בובה או צבע מיוחד לבדים בסיר הברזל שעל המדורה…

חנצ'ה

קראי עוד

מנחות המסע

קרן פטר

אמא לאנאר ובת זוג לארז. מתגעגעת תמידית לזמנים בהם הלכנו בשלום על האדמה.

אוהבת להתפלש בבוץ ובגשם, לרקוד עם העלים הנופלים. מאוהבת בצמחים.
בפלא שהופך אור ואוויר לקיים. האלכימאים שלנו.

מנסה ללמוד מהם בכל דרך אפשרית.

מסעות, מפגשיי רוח, מורים טובים וכל מה שאפשר.

ביום יום יש לי קליניקה בעץ האלון שם נפגשות למצוא שוב אותנו ואת הדרך.
אח”כ חוזרת הביתה ורוקחת במרקחייה לכל אחד את הרפואה שלו.

את הצמחים שילוו אותה בדרך.

בשאר הזמן אני מלמדת קורסים שנתיים של ליקוט ורפואה. קסם שאין לתארו. ומנחה את דרך הקסם מפגשים חודשיים לחקירה והתפתחות דרך רוח הצמחים.

חנצ'ה - חן רכטמן

אמא ליולה-רות בת 5.5, צוף בת 2.5 ובת זוג לאמיר.
יוצרת בחומרים טבעיים, חומרי החיים, גם מה שנהוג לקטלג כשאריות, כל מה שנוטף נפש-בהשראת מלאכות עתיקות, אשת חינוך, מדריכה בשומרי הגן, מספרת סיפורים, אוהבת אדם, אדמה וחיים.

לומדת ומגלה כל יום עוד קצת מי היא היוצרת הפראית שבתוכי,

יוצרת בחושניות, בחופשיות ואינטואטיביות מכל הבא ליד וללב.

אפשר לראות באתר שלי חלק מהדברים שאני עושה ויוצרת.

אפשר ליצור איתי קשר כאן